קצר ולעניין

בקשת הצדיק

האדמו"ר מצאנז, רבי יקותיאל-יהודה הלברשטם, היה במחנה-עבודה גרמני אשר שוחרר על-ידי צבאות בעלות-הברית, בפיקודו של הגנרל האמריקני אייזנהאואר. הרבי ביקש להיפגש עמו. שאלו הגנרל למבוקשו,

הבושה מכפרת

כולו מלא נוצות, וקורי השינה בפניו. הכול הביטו בו בתימהון והוא נעשה ללעג ולקלס. אפילו הילדים צחקו לו, עד שרצה שתבלע אותו האדמה מרוב כלימה.

אני ה’ רופאך

"ומה עושים תושבי אניפולי כשמישהו מהם חולה?". שאל הצדיק: "וכי מה יעשו? הם צריכים לבטוח בקב"ה שישלח להם רפואה מן השמים"…

לא התלוננו בירושלים

בזמני העלייה לרגל היה דוחק גדול בירושלים. איך אפוא אומרת המשנה "לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים"?

תכלית הכוונה

כשנתמנה המגיד ממזריטש לממלא מקומו של הבעש"ט, עסק מטבע הדברים גם במצוקותיהם הגשמיות של המוני העם. הללו באו אליו בהמוניהם, זה בצרותיו וזה בבעיותיו, והוא

תכלית הרכבת

כשהומצאה הרכבת ורכבות החלו לנוע על מסילות הברזל, ישבו חסידים ודיברו בהתפעלות על ההמצאה החדשה…

קנה מקום

"איך מגיע עשיו לקריאת שמע?" שאל העשיר. הרב נזקק לרגע של מחשבה עד שהבין שהשאלה נובעת משיבוש הפסוק "ונתתי עשב בשדך לבהמתך"…

האב ובנו

לפתע פרץ בבכי שהסעיר את כל הנוכחים. באותה שעה השתובב הילד בחצר בית הכנסת, כשהוא צוהל משמחה…

אמור קינות

ביקש העיוור שיוליכנו לביתו. דחהו האיש באומרו: "עדיין לא סיימתי את אמירת הקינות ואיני יכול לקחתך עכשיו לביתך"…

השאר מחובר!

אל תפספס את המגזין האיכותי שלנו שמכין אותך לשבת