העם היחיד שזוכר 2000 שנה!

התפרץ נפוליון בקול נרגש: "עם המסוגל לשמור על חוויות חורבנו של מרכזו הרוחני - בית המקדש - אלפיים שנה, ולכאוב אותו כאילו לו עצמו אירע הדבר - עם זה הוא עם נצחי וכל העולם כולו לא יוכל לו" • הרהורי תשעה באב

העם היחיד שזוכר 2000 שנה!

התפרץ נפוליון בקול נרגש: "עם המסוגל לשמור על חוויות חורבנו של מרכזו הרוחני - בית המקדש - אלפיים שנה, ולכאוב אותו כאילו לו עצמו אירע הדבר - עם זה הוא עם נצחי וכל העולם כולו לא יוכל לו" • הרהורי תשעה באב

היה זה לפני כמאתיים שנה. באחד הערבים, יצא הקיסר נפוליון - אשר גילה ענין מיוחד ביהודים ובדתם - לסייר ברובע היהודי בעיר הבירה.

משהתקרב לרובע - הופתע. פנסי הרחובות אינם דולקים, בתי כל היהודים נעולים וחשוכים. דממה וחושך בכל הרובע, איש אינו נראה. הדבר הגביר את סקרנותו: וכי אירע דבר חמור, האם פרעו שוב ביהודים שלי ואני לא ידעתי? - חשב נפוליון - ופקד על הרכב להמשיך בנסיעה, עד שמרחוק נראו אורות קלושים מנצנצים. מרכבתו של המלך התקדמה לעבר מקור האור, שנתגלה כבנין מרכזי גדול מאד.

המלך נפוליון ירד ממרכבתו, פתח את דלת הבית ולעיניו נתגלה מחזה מדהים. כל יהודי הרובע התכנסו בבית-הכנסת, יושבים על הרצפה ומנגינת נכאים בוכיה בוקעת מפיותיהם. הפנסים כבויים ורק נרות מפיצים אור קלוש.
קרא אליו הקיסר את ראש הקהל ושאלו בפליאה לפשר הדבר. מלחמה קשה ועקובה מדם - ענה ראש הקהל - בין ישראל ורומא, הצטמצמה בשלבה האחרון סביב מבצר ומרכז הרוחני החשוב ביותר של העם היהודי. יותר משהיה זה מעוז בטחוני היה מבצר זה מרכז החיים, מעוז הרוח שהחזיקה וחיזקה אותנו. היה ברור שאם יפול המבצר - יוכרע הקרב לרעתם. ביום זה, תשעה לפי הלוח שלנו - המבצר נכבש ונשרף, ואנו עצובים ובוכים.

ניסה נפוליון - שהיה המפקד העליון של צבא צרפת - להזכר על הקרב האמור, אולם : הוא לא זוכר קרב בין ישראל לרומא! ומשום כך שאל: מתי נערך קרב זה עליו אתם כה מדוכים?

אדוני המפקד - אמר היהודי - לפני כאלפיים שנה.

התפרץ נפוליון בקול נרגש, ואמר ; הנשמע כדבר הזה שאדם שאבות אבותיו קבלו סטירה חזקה, יבכה היום על כאבה? עם המסוגל לשמור על חוויות חורבנו של מרכזו הרוחני - בית המקדש - אלפיים שנה, ולכאוב אותו כאילו לו עצמו אירע הדבר - עם זה הוא עם נצחי וכל העולם כולו לא יוכל לו.

אכן, זה כוחה של מסורת חיה, העוברת מדור דור, מאב לבן, במשך אלפי שנים, לא כספר אגדות מימי קדם, לא כלימוד תרבות קדומה של מייסדי העם. כי אם בהשתלבותה המעשית בחיי היום יום, בביצוע מצוות ומנהגים המחיים את השמחה והכאב, הממחישים וקושרים כל פרט וגורלו אל הכלל כולו, האוגדים את כל הפרטים - בכל מקום בעולם. ובכל זמן בהיסטוריה - לאגודה אחת, שם אחד, שמטרתו לעשות את רצונו של בורא העולם ומנהינו - בלבב שלם.


זהו ייחודו של העם היהודי, שאין לו אח ורע ואין דוגמתו בכל עמי העולם, לדורותיו. כל מי שמנסה להבין את סוד קיומו של העם היהודי יודע כי רק היהדות חיה - של קיום ושמירה מעשית של תורה ומצוות, היא ששמרה ושומרת על קיום והמשך העם במשך כל הדורות.

זאת, ועוד, כיום כאשר אנו נמצאים בימים המוגדרים על-ידי מנהיגי העם היהודי כ'ימי גאולה' שהנה, הנה משיח בא, יהיו שישאלו, היתכן?! דוקא בדורנו זה, כאשר כל הסימנים ה"לא-מחמיאים" שנתנו לנו חז"ל, כהירידה המוסרית וכדומה, דוקא, בדור כזה יתגלה המשיח?!

התשובה היא: כן! וזאת היות ועל-ידי שאנו ממשיכים וחיים את היהדות של אלפי שנים, משל למה הדבר דומה, לתינוק היושב על כתפי אביו, אשר למרות היותו נמוך יותר מאביו, הרי כאשר יושב הוא כתפי אביו, הוא נמצא יותר גבוה מאביו.


גם אנו כאשר אנו משתדלים להוסיף ולהמשיך בדרך הסלולה של התורה והיהדות, הרי שזכות קיום התורה והמצוות, ומעשיהם הטובים של היהודים במשך כל הדורות, מצטרפים לאגודה אחת, וכשאנו ממשיכים בדרכם, הרי, שנמצאים אנו גבוהים יותר, וקרובים יותר ומצווה אחת, או אפילו רק מעשה טוב אחד, יכול להביא להתממשות הציפיה והגאולה בקרוב ממש.

שתף לחברים

שתף