מורה לחיים

שנת לימודים חדשה בפתח. ההורים משחררים אנחת רווחה, המורים – אנחה קצת אחרת, והתלמידים – עגומים משהו מסיום החופשה, אך בעיקר מלאים ציפיות לקראת הבאות.

שנת לימודים חדשה בפתח. ההורים משחררים אנחת רווחה, המורים – אנחה קצת אחרת, והתלמידים – עגומים  משהו מסיום החופשה, אך בעיקר מלאים ציפיות לקראת הבאות. רובם ככולם מעוניינים להתחיל את השנה ברגל ימין, בין אם ברגל זו סיימו את שנת הלימודים הקודמת ובין אם ברגל אחרת.

גם למורים יש תקוות. הם רוצים להצליח עם תלמידיהם, להנחיל להם ידע ובעיקר – ערכים. כן, למרות שחלה לצערנו הסתאבות מסוימת ומרכז תשומת הלב המתוקשרת מופנית אל הידע ופחות אל הערכים – עושה רושם, כי אלה שאמונים על החינוך בפועל ומתחככים עם התלמידים מדי יום, מודעים לכך שעיקר החינוך הוא להביא להכרה בריאה של הממד הערכי של החיים. ברור להם, כי גם הידע אינו אלא כלי שנועד לסייע להגשמת כל הערכים החשובים.
מורה טוב חייב להיות מקורי. לדעת למצוא מסילות למוחו ובעיקר ללבו של כל תלמיד, לזהות מה הסגנון המדבר אליו ובחכמה לשלב אותו בזרם הלמידה.

התלמידים שונים ביניהם הן מבחינת היכולות והן מבחינת האופי. יש תלמיד, שאתגר חשיבה יעלה לו ברק בעיניים, ויש תלמיד, שהאתגר רק יסרבל אצלו תהליכים ויפזר לו ערפל במוח. יש תלמיד, שהלצה מתאימה תעורר אותו מרפיונו ותשיב אותו אל מסלול השיעור, ויש תלמיד, שההלצה רק תסיח את דעתו ותוציא אותו ממסלול ההקשבה.

המורה הוא בעצם מנהיג בזעיר אנפין. מנהיג נבון למד במהרה את הקהל שלו, מסווג אותו לקבוצת עיקר וקבוצות שוליים (שוליים מבחינה כמותית ולאו דווקא איכותית) ובהתאם לכך מתווה את הדרך אל היעד שהציב להם. הוא בונה מסלול שהמוטיבים העיקריים שלו מדברים אל רוב הקהל שלו, ובתבונה שוזר גם את המוטיבים הנחוצים לבני הקבוצות הקטנות, שגם הם ימצאו עניין במסלול ולא יערקו מהמחנה.

כך גם המורה, מזהה את הרמה ואת המאפיינים הבולטים אצל תלמידיו ומתאים לכך את סגנון הלמידה שלו. בד בבד, מחובתו לא לזנוח את אלו שברמה שונה או שניחנו במאפיינים שונים ולדאוג שגם הם ינועו על דרך המלך. וכמו שאמר החכם מכל אדם: "חנוך לנער – על פי דרכו". זהה את דרך התנהלותו של כל נער והתווה לו מסלול חינוך תואם.

דוגמה מזהירה למנהיגות כזו ניתן ללמוד מהרבי מליובאוויטש. בעת שעלה הרבי על כס המנהיגות, לפני כששים שנה, סבל חלק הארי של עם ישראל מתסביך נחיתות מסוים. מוראות מלחמת העולם השנייה גרמו ליהודים לפתח מחשבה מעוותת, כאילו רצוי להיות ככל העמים ולא להבליט את המוטיבים הייחודיים לעמנו.

משום כך, הפנה הרבי את עיקר משאבי כוחו להרמת המורל היהודי הבריא. במצוות הרבי, הגיעו שלוחים לכל מקום בעולם והצליחו להחזיר רבבות יהודים לצור מחצבתם, על-ידי שהוכיחו כיצד דווקא הגאווה היהודית בדרך התורה והמצוות מביאה יוקרה וכבוד.

במקביל, מעיד כל מי שבא במחיצתו של הרבי, בין אם מדובר בתלמיד חכם דגול, מדינאי מזהיר, כלכלן מצליח או סתם איש פשוט, כיצד מצא הרבי את המסילה ללבו ונגע בדיוק בנקודות החשובות לו והמדברות אליו. את כל אחד כיוון הרבי בסגנון המתאים לו, להפיק מעצמו את המיטב, כדי לתרום להגשמת היעד של דורנו – הבאת הגאולה בפועל ממש

אז נכון, בשביל להיות מנהיג דגול שמצליח ללכד את כל שכבות העם – צריך להיות הרבי מליובאוויטש. אבל מנהיג בקנה מידה קטן, בסדר גודל של מורה בכיתתו או הורה בביתו – יכול וצריך להיות כל אחד מאתנו.

התוכן באדיבות:
'הגאולה מעניין ועכשווי'
© כל הזכויות שמורות

מערכת האתר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

השאירו תגובה

השאר מחובר!

אל תפספס את המגזין האיכותי שלנו שמכין אותך לשבת